אודות של דמות - ורד לסקי
אמי נולדה 1974 בעיר טבריה.
אמא שלי הייתה בת זקונים לחמישה אחים גדולים. כולם רצו לפנק אותה, לחנך אותה, לקנות לה ולאהוב אותה.
בגיל צעיר הוריה התגרשו, כך שאחים שלה היו גם הורים וגם אחים. שני אחים שלה היו בפנימיה ואחות אחת בצבא. כל סוף שבוע שהם היו מגיעים זאת היתה סיבה למסיבה, כל המשפחה נפגשים, רואים סרט ערבי ביום שישי, ארוחת ליל שישי, בשבת כולם הולכים לכנרת.
טבריה היא עיר מאוד קטנה אז יש מעט בתי ספר יסודיים, ממש כמו בישוב קהילתי, כך שבד"כ מי שגר בשכונה היה גם לומד באותו בי"ס.
המשחקים שהיו פעם זה לא המשחקים של היום. היו משחקים יותר משחקי חברה, קופצים בחבל, 7 אבנים, קלאס, גומי, מחבואים, תופסת, כולם ביחד בשכונה.
היום הילדים יותר משחקים במחשבים, פלייסטיישן, טלויזיה, פעם לא היה את כל זה הילדים היו יותר נפגשים אחה"צ ומדברים, המשחקים היו בעלי אופי שיתופי, ממש כמו תנועת צופים.
אימי השתתפה במשך 5 שנים בחוג התעמלות קרקע והיתה בנבחרת של העיר.
בביה"ס היסודי שאימי למדה בו הפעילו יום ימיה - זה מקצוע שכל הילדים היו אוהבים אותו, כל יום ראשון בשבוע, מהשעה 11:00 עד השעה 16:00 יורדים לכינרת, לומדים על סירות שונות, לומדים סוגי שחיה, לומדים משמעת בים, לומדים לחתור, היה שיעורים עיוניים ומעשיים במקביל, וזה היה שיעור מאוד כייפי שכולם אהבו.
פעם בשנה יש בטבריה מרתון טבריה, ותלמידים מכל בתי הספר משתתפים במירוצים קצרים, עוד משהו שהשאיר את רשמיו על אימי מתקופת ביה"ס היסודי.
אימי היתה מדריכה בתנועת נוער במתנ"ס וגם מדריכת של"ח בביה"ס.
אימי עבדה בגיל מאוד צעיר , בד"כ בחופש הגדול, ובחופשת הפסח. בכל מיני עבודות, כמצילה בחוף גיא למרגלות הכנרת. מכבסה שכונתית כמגהצת, מלצרית במלון בעיר וברמנית.
תקופת ההתבגרות של אימי היתה מלווה בהרבה הטפות מצד המשפחה, בגלל שהיא היתה בת זקונים להורים גרושים כולם רצו לחנך אותה, כל אחד בדרכו שלו וזה היה קשה לאמא שלי להתמודד עם זה.
אמא שלי בגיל צעיר לא היתה לובשת מותגים, לקראת גיל ההתבגרות כשהגיעה לתיכון כשכולם לבשו מותגים היה קשה להורים שלה לקנות לה, לכן היא עבדה בחופש הגדול בכדי לקנות בגדי מותגים כדי להתאים את עצמה לחברותיה.
לשמחתה היא הכירה את אבי בגיל צעיר מאוד והיתה איתו עד שהתחתנו.
תקופת שירותה הצבאי של אימי היתה במודיעין כצפט"ית, הצבא תורם למשמעת עצמית ולבגרות אישית. בתקופת הצבא הייתה אימי עדה להרבה פעילויות צבאיות חשובות שעשו הפלוגה שלה.
אין אירוע חשוב שידוע לאימי שהוריה השתתפו בו. היא רק זוכרת שסבתא שלה סיפרה לה שכל הזמן היתה שנאה בעיראק איפה שאימא שלה נולדה וכשהם ברחו משם, בעלה נפטר והיא היתה מאוד צעירה ויפה והרבה מאוד מחזרים רצו להתחתן איתה, אבל היא לא רצתה, היא לקחה את שלושת ילדיה הקטינים, אספה לחיקה עוד שני ילדים יתומים ועלתה איתם ארצה עם שאר כל בני משפחתה , גידלה גם את ילדיה, וגם את היתומים שהביאה עימה בלי בעל בכוחות עצמה והיא הצליחה להקים משפחה לתפארת.
אמא שלי הייתה בת זקונים לחמישה אחים גדולים. כולם רצו לפנק אותה, לחנך אותה, לקנות לה ולאהוב אותה.
בגיל צעיר הוריה התגרשו, כך שאחים שלה היו גם הורים וגם אחים. שני אחים שלה היו בפנימיה ואחות אחת בצבא. כל סוף שבוע שהם היו מגיעים זאת היתה סיבה למסיבה, כל המשפחה נפגשים, רואים סרט ערבי ביום שישי, ארוחת ליל שישי, בשבת כולם הולכים לכנרת.
טבריה היא עיר מאוד קטנה אז יש מעט בתי ספר יסודיים, ממש כמו בישוב קהילתי, כך שבד"כ מי שגר בשכונה היה גם לומד באותו בי"ס.
המשחקים שהיו פעם זה לא המשחקים של היום. היו משחקים יותר משחקי חברה, קופצים בחבל, 7 אבנים, קלאס, גומי, מחבואים, תופסת, כולם ביחד בשכונה.
היום הילדים יותר משחקים במחשבים, פלייסטיישן, טלויזיה, פעם לא היה את כל זה הילדים היו יותר נפגשים אחה"צ ומדברים, המשחקים היו בעלי אופי שיתופי, ממש כמו תנועת צופים.
אימי השתתפה במשך 5 שנים בחוג התעמלות קרקע והיתה בנבחרת של העיר.
בביה"ס היסודי שאימי למדה בו הפעילו יום ימיה - זה מקצוע שכל הילדים היו אוהבים אותו, כל יום ראשון בשבוע, מהשעה 11:00 עד השעה 16:00 יורדים לכינרת, לומדים על סירות שונות, לומדים סוגי שחיה, לומדים משמעת בים, לומדים לחתור, היה שיעורים עיוניים ומעשיים במקביל, וזה היה שיעור מאוד כייפי שכולם אהבו.
פעם בשנה יש בטבריה מרתון טבריה, ותלמידים מכל בתי הספר משתתפים במירוצים קצרים, עוד משהו שהשאיר את רשמיו על אימי מתקופת ביה"ס היסודי.
אימי היתה מדריכה בתנועת נוער במתנ"ס וגם מדריכת של"ח בביה"ס.
אימי עבדה בגיל מאוד צעיר , בד"כ בחופש הגדול, ובחופשת הפסח. בכל מיני עבודות, כמצילה בחוף גיא למרגלות הכנרת. מכבסה שכונתית כמגהצת, מלצרית במלון בעיר וברמנית.
תקופת ההתבגרות של אימי היתה מלווה בהרבה הטפות מצד המשפחה, בגלל שהיא היתה בת זקונים להורים גרושים כולם רצו לחנך אותה, כל אחד בדרכו שלו וזה היה קשה לאמא שלי להתמודד עם זה.
אמא שלי בגיל צעיר לא היתה לובשת מותגים, לקראת גיל ההתבגרות כשהגיעה לתיכון כשכולם לבשו מותגים היה קשה להורים שלה לקנות לה, לכן היא עבדה בחופש הגדול בכדי לקנות בגדי מותגים כדי להתאים את עצמה לחברותיה.
לשמחתה היא הכירה את אבי בגיל צעיר מאוד והיתה איתו עד שהתחתנו.
תקופת שירותה הצבאי של אימי היתה במודיעין כצפט"ית, הצבא תורם למשמעת עצמית ולבגרות אישית. בתקופת הצבא הייתה אימי עדה להרבה פעילויות צבאיות חשובות שעשו הפלוגה שלה.
אין אירוע חשוב שידוע לאימי שהוריה השתתפו בו. היא רק זוכרת שסבתא שלה סיפרה לה שכל הזמן היתה שנאה בעיראק איפה שאימא שלה נולדה וכשהם ברחו משם, בעלה נפטר והיא היתה מאוד צעירה ויפה והרבה מאוד מחזרים רצו להתחתן איתה, אבל היא לא רצתה, היא לקחה את שלושת ילדיה הקטינים, אספה לחיקה עוד שני ילדים יתומים ועלתה איתם ארצה עם שאר כל בני משפחתה , גידלה גם את ילדיה, וגם את היתומים שהביאה עימה בלי בעל בכוחות עצמה והיא הצליחה להקים משפחה לתפארת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה