מבוא

בעבודת שורשים זו תגלו הרבה סיפורי חיים של משפחתי סרטון של fhoto stoey 3 על סבתי רחל ותמונות באלבום תמונות picasa היה גם גלגולו של חפץ שזה החפץ שעבר דורות אצל סבתא רבה שלי וכמובן גם את על עצמי שלי שבו תמצאו גם את משמעות השם הפרטי ומשמעות השם המשפחה.

סיפור חיי גרי לסקי

אודות דמות - גרי לסקי

נולד ב-1972 בפתח תקווה.
האוירה בבית אבי היתה חמה ומשפחתית, הוא ומשפחתו היו מבלים יחד הרבה בסופי שבוע וחגים. ביקרו את הדודים, הדודות, הסבים והסבתות בתדירות גבוהה ושמרו על קירבה בכל הזדמנות, אירועים, חגים וסתם שבתות. לא היו סכסוכים מיוחדים בבית אבי, והפתיחות בבית אפשרה לדבר על נושאים מגוונים וגם אי הסכמות לא הגיעו לכדי מרד בהורים.
בילדותו אבי היה בתנועת הנוער הצופים, שם בילה עם חבריו לכתה ולבית הספר, ויחד היו מבצעים פעיליות רבות כחלק מתנועת הנוער והגיבוש השבטי שחיבר את שאר החברים בו.
בתקופת התבגרותו של אבי, בבית הספר התיכון, התחיל להתקרב לעולם המוזיקה והפך לתקליטן יחד עם עוד מספר חברים לכתה. יחד הם היו אחראים לכל אירועי החברה, המסיבות והטיולים ואט אט, הפך להיות תקליטן מקצועי ועבד במועדונים לבני נוער בבת-ים העיר בה גדל.
בנוסף, מצא אבי עניין נוסף המוזיקה כאשר במועדון בו עבד, היתה מערכת תופים ששימשה כחלק מהתפאורה, והוא התחיל ללמוד בעצמו לנגן על מערכת זו, עד שהפך סקרנות זו לתחביב של ממש. יחד איתו בכתה, התחילו חבריו ללמוד על כלים נוספים והחליטו יחד להקים להקה ולנגן במועדון כתחביב בלבד.
בילדותו שלאבי לא היה אינטרנט, טלפון סלולארי וטלויזיה רב ערוצית, והדרך בה הוא תיקשר עם חבריו היתה באמצעות מפגשים חברתיים בבית הספר, בשכונה ובאירועים כמו מסיבות, ומועדונים.
בצבא אבי היה חשמלאי גנרטורים ושירת במרכז הארץ, לאחר שהיה מועמד להיות מדריך בבה"ד 20 אך בחר לשרת כבעל מקצוע ולא כמדריך.לאחר הצבא אבי עבד בחנות ממתקים יחד עם אמי לאחר מכן עבר אבי לסלקום וכיום הוא עובד בחברת cal

ספור חיי ורד לסקי

אודות של דמות - ורד לסקי

אמי נולדה 1974 בעיר טבריה.
אמא שלי הייתה בת זקונים לחמישה אחים גדולים. כולם רצו לפנק אותה, לחנך אותה, לקנות לה ולאהוב אותה.
בגיל צעיר הוריה התגרשו, כך שאחים שלה היו גם הורים וגם אחים. שני אחים שלה היו בפנימיה ואחות אחת בצבא. כל סוף שבוע שהם היו מגיעים זאת היתה סיבה למסיבה, כל המשפחה נפגשים, רואים סרט ערבי ביום שישי, ארוחת ליל שישי, בשבת כולם הולכים לכנרת.
טבריה היא עיר מאוד קטנה אז יש מעט בתי ספר יסודיים, ממש כמו בישוב קהילתי, כך שבד"כ מי שגר בשכונה היה גם לומד באותו בי"ס.
המשחקים שהיו פעם זה לא המשחקים של היום. היו משחקים יותר משחקי חברה, קופצים בחבל, 7 אבנים, קלאס, גומי, מחבואים, תופסת, כולם ביחד בשכונה.
היום הילדים יותר משחקים במחשבים, פלייסטיישן, טלויזיה, פעם לא היה את כל זה הילדים היו יותר נפגשים אחה"צ ומדברים, המשחקים היו בעלי אופי שיתופי, ממש כמו תנועת צופים.
אימי השתתפה במשך 5 שנים בחוג התעמלות קרקע והיתה בנבחרת של העיר.
בביה"ס היסודי שאימי למדה בו הפעילו יום ימיה - זה מקצוע שכל הילדים היו אוהבים אותו, כל יום ראשון בשבוע, מהשעה 11:00 עד השעה 16:00 יורדים לכינרת, לומדים על סירות שונות, לומדים סוגי שחיה, לומדים משמעת בים, לומדים לחתור, היה שיעורים עיוניים ומעשיים במקביל, וזה היה שיעור מאוד כייפי שכולם אהבו.
פעם בשנה יש בטבריה מרתון טבריה, ותלמידים מכל בתי הספר משתתפים במירוצים קצרים, עוד משהו שהשאיר את רשמיו על אימי מתקופת ביה"ס היסודי.
אימי היתה מדריכה בתנועת נוער במתנ"ס וגם מדריכת של"ח בביה"ס.
אימי עבדה בגיל מאוד צעיר , בד"כ בחופש הגדול, ובחופשת הפסח. בכל מיני עבודות, כמצילה בחוף גיא למרגלות הכנרת. מכבסה שכונתית כמגהצת, מלצרית במלון בעיר וברמנית.
תקופת ההתבגרות של אימי היתה מלווה בהרבה הטפות מצד המשפחה, בגלל שהיא היתה בת זקונים להורים גרושים כולם רצו לחנך אותה, כל אחד בדרכו שלו וזה היה קשה לאמא שלי להתמודד עם זה.
אמא שלי בגיל צעיר לא היתה לובשת מותגים, לקראת גיל ההתבגרות כשהגיעה לתיכון כשכולם לבשו מותגים היה קשה להורים שלה לקנות לה, לכן היא עבדה בחופש הגדול בכדי לקנות בגדי מותגים כדי להתאים את עצמה לחברותיה.
לשמחתה היא הכירה את אבי בגיל צעיר מאוד והיתה איתו עד שהתחתנו.
תקופת שירותה הצבאי של אימי היתה במודיעין כצפט"ית, הצבא תורם למשמעת עצמית ולבגרות אישית. בתקופת הצבא הייתה אימי עדה להרבה פעילויות צבאיות חשובות שעשו הפלוגה שלה.
אין אירוע חשוב שידוע לאימי שהוריה השתתפו בו. היא רק זוכרת שסבתא שלה סיפרה לה שכל הזמן היתה שנאה בעיראק איפה שאימא שלה נולדה וכשהם ברחו משם, בעלה נפטר והיא היתה מאוד צעירה ויפה והרבה מאוד מחזרים רצו להתחתן איתה, אבל היא לא רצתה, היא לקחה את שלושת ילדיה הקטינים, אספה לחיקה עוד שני ילדים יתומים ועלתה איתם ארצה עם שאר כל בני משפחתה , גידלה גם את ילדיה, וגם את היתומים שהביאה עימה בלי בעל בכוחות עצמה והיא הצליחה להקים משפחה לתפארת.

על עצמי

תאריך לידה עברי:י"ט בכסלו תשנ"ז
תאריך לידה לועזי: 30.11.1996
שעת לידה:4:30 בצהריים .
משקל בלידה:3.685.
מין: בן.
בי"ח:פורייה (שנמצא בטבריה)
ארץ לידה:ישראל
אני הבכור יש לי אח אחד שקוראים לו שרון נולד ב-1998 בבית החולים פורייה ואחות אחת שנולדה ב-2008 וכיום היא בת שנה היא נולדה בבית החולים מאיר.
ביום שנולדתי כולם היו מופתעים ולא מוכנים נולדתי לפני ההערכה הרפואית וכולם היו מופתעים כאשר אמי ילדה אותי והיא הייתה רק עם אחותה בבית החולים.
המילים הראשונות שלי:אבא,אמא,קח\י,דודו(בן דוד שלי אשר לימד אותי להגיד שמו).
זיכרון מילדותי:אני זוכר שהייתי קטן וגרתי בבת ים היה לי כלב שתמיד הייתי משחק איתו ופעם אחת זרקתי לו את הכדור כדורסל והוא החזיר לי אותו וזה אירוע שאני לא אשכח.

גובה:1.44.
צבע עיניים:חום.
צבע שיער:חום בלונד(שטיין).
שיער:חלק
מזל החודש בו נולדתי:קשת
הרגלים מצחיקים:טורניר משחקי כדורגל בסוני פלייסטשן,להזמין פיצה ולשבת כל המשפחה לראות משחק כדורגל של הקבוצה האהובה עלי ועל משפחתי מנצ'סטר יונייטד.
מה שאני הכי שונא לעשות זה לשחק כדורסל ולהפסיד במשחקי כדורגל.
מה שאני הכי אוהב לעשות זה להיות עם המשפחה שלי,לרכב על סקייטבורד,לשחק כדורגל.
חברי הטובים:תום רינגל,דניאל סלע,ניר פינקלשטיין,תומר עמיאל,רון וידר,עומר מיגדל,אופיר כהן,תמר גלזר,אוהד בונה,אלמוג מסילתי, עופר דוידי,מאיה לרנר,אפרת גננדר,ירדן גליקסמן,עידו פוגל,יובל בן משה.
תחביבים:כדורגל,סקייטבורד.
ספר אהוב:על עצמי\גלילה רון פדר עמית.
להקה אהובה:nirvana
שחקן כדורגל אהוב:c.ronaldo
מאכלים אהובים:קוסקוס,פסטה,קובה,פיצה,צ'יפס,המבורגר.
הבגדים אהובים עלי:ג'ינס כחול,שקיני לבן.
משחקים אהובים:fifa 2009
מוסיקה אהובה עלי במיוחד:מזרחית,רוק'נרול.
משימות אני עושה בבית:מפנה שולחן,כביסה ותלייה,כלים,לשמור על אחותי הקטנה.
ניתן לפנק אותי בשוקולדים,חטיפים,ממתקים,דברים שקורים לסקייטבורד ולכדורגל.
רגשות-מכעיס אותי שמפריעים לי באמצע משהו שמעליבים אותי שמנצחים אותי.
רגשות-מפחיד אותי:להיות לבד כשחשוך נורא,כשיש מלחמה.
רגשות אני מתרגש מהפתעות,מתנות.

מי אני ומה שמי?
שם פרטי:עמית.
שם משפחה:לסקי.

שם חיבה:לסקוש,לסקי.

מקור השם?
1)המשפחה בחרה את שמי.
2)המשמעות של השם עמית:חבר,ידיד.
3)נקראתי בשם זה כי כל המשפחה התייעצה ועמית זה השם שהם בחרו לתת לי.
4)החברים קוראים לסקי או לסקוש לסקוש רק הבנות וקצת בנים קוראים לי אמא שלי קוראת לי לסקי הגדול כדי שלא נתבלבל והחברים שלי חושבים שלסקי זה יותר טוב מעמית בגלל שיש הרבה ילדים בשכבה שקוראים להם עמית וכדי שלא נתבלבל בעמית שיש בשכבה אז קוראים לסקי.
5)הם התייעצו בברית שהייתה לי והמשפחה בדקה בספר השמות ואמי רצה שם ב-ע אז בדקו ב-ע ומצאו את השם עמית שזה השם הכי יפה שהם אהבו ב-ע
6)אני אוהב את שמי מאוד כי זה שמתאים לי כי אני חבר טוב וידיד טוב ובגלל זה יש גם הרבה חברים.

מי אני ומה שם משפחתי
שם מפחה:לסקי
מקור השם:
1)המשפחה בחרה את שם המשפחה.
2)משמעות שם המשפחה לסקי יש משמעות אבל סבי אינו זוכר את משמעותו ורק הוא חי ממשפחה שלו (ואבא שלי).
3)אין סיבה לשם המשפחה לסקי לא איזה משהוא שנפטר הרבה דורות לפני החליטו לסקי ללא שום סיבה.
4)(שאלה עונתה במקור השם על שמי הפרטי).
5) לא יודעים במשפחתי על התלבטות או משהוא כי סבי אינו זוכר למה קוראים לו לסקי או על איזה התלבטות.6)השם מאוד מוצא חן בעיני כי שם שמתאים לי ושם יפה מאוד.

ספור חיי סבתא רבה פהימה

סבתי פהימה ילידת עיראק בעיר ארביל.סבתי פהימה התחתנה בגיל צעיר מאוד כפי שהיה מקובל באותם הימים בעיראק.כבר בגיל 17 היא התאלמנה ונשארה עם שלושת ילדיה בכוחות עצמה.סבתי פהימה עבדה בעיראק ביבולי חיטה יחד עם אחיה ולאחר שהיה לה קשה בעבודה זו החלה בתפירת נעליים מעור ומכרה אותם לערבים.עלייתה ארצה נעשתה על ידי קבלת מברקים משלחי הסוכנות שבארץ ישראל,שבמברקים אלה כתבו להם על ההתארגנות לעלות לארץ ישראל,ביקשו הם להיות בתאריך מסוים בנמל תעופה שבבגדד ומשם לעלות למטוסים שהביאו אותם ישירות לארץ ישראל.כאשר הגיעו ארצה שאלו אותם "היכן אתם רוצים לגור?"והיא ענתה "בגלל שיש לי משפחה בטבריה אני רוצה לגור שם".היא עלתה ארצה לפני כ-50 שנה היא עלתה עם שלושת ילדיה ובניהם ביתה אביבה (שמה בעיראק אדיבה) שהיא סבתי.מיד לאחר הגיעה ארצה התגוררה במעברות במשך כמה שנים,התנאים שמה היו מאוד קשים ואחר כך העבירו אותם לגור בבניינים בשכונה בטבריה הנקראת שיכון ב'.מכיוון שנאלצה לפרנס את ילדיה יצאה לעבוד בעבודות שיש בהם מאמץ פיזי גדול שכן האפשריות במשק היו דלות ולא ניתן היה לבחור את העבודה על פי כישורים או סתם העדפה אישית.בעלה יצחק יהודה ז"ל עסק בעיראק בבניין וגם בחברת קדישא ולאחר מכן החל לתפור שטחים,כאשר הגיע לגיל 18 הוא התגייס לצבא העיראקי ונהרג במילויי תפקידו.

תעודת זהות על עיראק
מיקום: המזרח התיכון,לחוף המפרץ הפרסי.גובלת במזרח באיראן,בדרום בכוויית ובערב הסעודית, במערב ירדן ובסוריה ובצפון תורכיה.

עיר בירה: בגדאד (Baghdad)
שטח בקילומטרים רבועים: 438,320.
דתות: מוסלמים,(שיעים, סונים, נוצרים)
קבוצות אתניות: ערבים,כורדים,תורכים,פרסים.
שפות: ערבית,כורדית.
מספר תושבים: כ-22,219,400.
צפיפות קילומטר רבוע: 50.7
משטר: רפובליקה
יום העצמאות: 17.7

סיפור חיי שמואל ז"ל

סבא שמואל ז"ל:
סבי שמואל ז"ל נולד בחיפה ב 21.8 באוגוסט ביום שבת.העדה של סבי היא צברים.סבי הגיע לטבריה עם כל משפחתו.הם גרו בשכונה שנקראת ממוניה שעד לפני כ3 שנים סבתי אביבה הייתה גרה בשכונה הזאת.סבי שירת את הצבא ביחידה קרבית.הוא עבד במשך שנים במפעל אשר ניקרא "קוסמוס",ובזמנו הפנוי.הוא היה דייג ואת הכנרת הוא מאד אהב.סבי וסבתי גידלו 5 בנות ובן אחד לתפארת,אשר נתנו להם את כל מה שרצו וכילו.אמי מספרת שסבי ז"ל וסבתי היו יוצאים לבלות 3-4 פעמים בשבוע עם חברים.הם כל הזמן היו יורדים לים ונהנים יום כייף של שבת,את החגים היו עושים קבוע בבית של אמא של סבתי ששמה פהימה.סבבי היה בן אדם נאה,חכם,ישר(וכ'ו..).סבי חלה במחלת סרטן בשנת 80 הוא הבריא לאחר מכן שוב חלק במחלה.בשנת 99 הוא נפטר מהמחלה בתאריך 21.8 ביום שבת ב2 בצהרים.ביום הולדתו.
אודותיו קצרות כי זה מה שאמי זוכרת בגלל ששמואל ז"ל נפטר.

גלגולו של חפץ

החפץ שהחלטתי לעשות הוא:על חפץ של סבתא רבה שלי.
זה הוא חפץ שעבר בדורי דורות,חפץ זה בא מערק וכיום הוא אצל סבתא רבה שלי. זהו חפץ חשוב עבורה כי הוא בא מי משפחתה והיא מאוד אותה והייתה קשורה אליהם מאוד.
החפץ כיום נמצא אצל סבתי כיותר מ50 שנה לחפץ זה קוראים "אואן" הוא בנחושת ובחפץ הזה משתמשים לטחינת חיטה סוכר גרעיני קפה אורז ושאר מיני תבלינים חפץ זה הוא המזכרת היחידה שלה מעירק.וכמה מזכרות שהיא העבירה לנכדותיה כאשר התחתנו.
סבתי כיום גרה בטבריה בשיכון ד'.החפץ עבר 3 דורות.
הדורות שעברו סבתי אינה זוכרת כי זהו חפץ ישן.